תחושת ריקות פנימית מגיעה לפעמים בלי אזהרה — באמצע אחר הצהריים, אחרי שיחה שהיתה קצת עצובה, או סתם כשהיום לא זז. המוח מקשר בין 'ריק' ל'צריכה למלא', ומיד שולח אותנו לכיוון המטבח. הבעיה היא שאוכל לא ממש ממלא ריקות רגשית — הוא רק מכסה אותה לזמן קצר, ואז הריקות חוזרת, לפעמים עם תוספת של חרטה.
המוח ב'מצב ריקות' מגביר הפרשה של גרלין — הורמון הרעב — גם כשהקיבה לא ריקה. אז לא תמיד מה שנראה כמו רעב הוא באמת רעב. אם אכלתם בשלוש שעות האחרונות, כנראה שמה שמבקש מילוי הוא משהו אחר לגמרי. למי שמכירה את התחושה הזו גם בהקשרים רגשיים כבדים יותר, יש מה להרחיב בלאכול כשמרגישים בדידות: מה הגוף מחפש באמת?.
איך מזהים ריקות רגשית לפני שמגיעים למקרר?
- עצרי שנייה לפני שפותחים את המקרר ושאלי: "רעבה — או ריקה?"
- בדקי מתי אכלת לאחרונה — אם פחות משלוש שעות, כנראה שמה שמבקש מילוי הוא לא קיבה
- נסי למלא קודם עם מים — צימאון ותחושת ריקות נראים לפעמים זהים בתוך הגוף
- תני לתחושה שם: עצב? שעמום? עייפות? שם זה כבר חצי פתרון
- אם בכל זאת את אוכלת — בחרי משהו שיש בו גם נפח וגם חלבון, כמו קערת זוקיני-מנגולד עם גרגרי חומוס, ביצה רכה וטחינה-נענע — זה לא ינגד את הצורך הרגשי, אבל לפחות הגוף יהיה שבע
- אם הריקות חוזרת הרבה — שווה לשאול את עצמך מה חסר ביום שלך שאוכל מנסה להחליף
הגוף שלך לא עושה לך צרות כשהוא מוביל אותך למטבח — הוא פשוט מחפש מילוי בדרך הכי מוכרת שיש לו. כשתלמדי להבדיל בין הסוגים, תופתעי כמה פחות תצטרכי לאכול — ותרגישי הרבה יותר שבעה.
למידע נוסף
אפשר להעמיק על הקשר בין ויסות רגשי לאכילה אצל The Nutrition Source של הרווארד, שם יש חומר מעניין על הקשר בין מצב נפשי לבחירות מזון.